ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
2188-05
23/08/2006
|
בפני השופט:
1. הילה גרסטל סגנית-נשיא - אב"ד
2. עוזי פוגלמן
3. אילן ש' שילה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל - בית המכס אשדוד
|
הנתבע:
1. חברת רד ג'ורג'יה יבוא ויצוא בע"מ
2. חברת י.ק.א.ר - אלטרץ בע"מ
3. חברת אלטרץ בע"מ
|
| פסק-דין |
1. זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת רות רונן) מיום 5.4.05 בה"פ 200335/04.
2.
הרקע
(א) משיבות 2-1 הגישו נגד המערערת (להלן גם: "
המכס") שלוש תובענות לבית משפט השלום בתל אביב לפי הפירוט שלהלן:
(אא) משיבה 1 תבעה השבת מס קניה וערבון בסך כולל של 57,888 ש"ח.
(בב) משיבה 2 תבעה, בשתי תביעות נפרדות, השבה של מס קניה ששילמה, בסכומים של 16,441 ש"ח ו-26,646 ש"ח.
(ב) הצדדים ניהלו מו"מ לסיום הסכסוך, והגיעו להסכם פשרה שהוגש לבית המשפט בשלושת התיקים (מוצג 15 למוצגי המשיבות) (להלן: "
הסכם הפשרה"). בהסכם הפשרה נאמר כדלקמן:
"1. הצדדים בתיק, מודיעים לכב' ביהמ"ש, כי הגיעו ביניהם להסכם סופי ומוחלט לחיסול כל המחלוקות שבין הנתבעת לחברות אלטרץ בע"מ, ק.א.ר- אלטרץ בע"מ ורד ג'ורג'יה בע"מ (להלן: "שלושת החברות") כדלהלן:- ..."
ובהמשך נזכרות "
שלושת החברות [כך במקור]" עוד 6 פעמים בהסכם הפשרה.
(ג) לאחר חתימת הסכם הפשרה דרש ב"כ המשיבות שהמערער לא ינקוט הליכי גבייה נגד משיבה 3 (להלן: "
החברה השלישית").
(ד) המערערת, שגרסה שהחברה השלישית לא נטלה חלק במו"מ כלל, לא הייתה נושא לפשרה ושמה שורבב להסכם הפשרה מבלי ששמה ליבה לכך, הגישה תובענה לבית משפט השלום, שבה עתרה למחיקת שמה של משיבה 3 מהסכם הפשרה, וטענה שמשיבה 3 חבה למערערת יותר ממיליון ש"ח בשנת 2004.
(ה) בית משפט קמא דחה את התובענה, ועל כך הוגש הערעור.
3.
פסק דינו של בית משפט השלום
(א) השופטת הנכבדה הגדירה את המחלוקת העיקרית כמחלוקת על פרשנות הסכם הפשרה. בשלב הראשון, בחנה השופטת את אומד הדעת הסובייקטיבי של שני הצדדים להסכם הפשרה, וקבעה שהמשיבות הוכיחו שאומד דעתן היה כזה שיצא מנקודת הנחה שהסכם הפשרה יביא לחיסול כל המחלוקות בין בעלי המשיבות, מר אברהם אלטרץ (להלן: "מר אלטרץ"), לבין המכס, לגבי שלוש החברות.
באשר לאומד דעת המערערת קבעה השופטת הנכבדה, שמקובל עליה שהוא היה כזה שהסכם הפשרה מתייחס רק למשיבות 2-1.
(ב) השופטת המשיכה ובחנה את הפרשנות הנכונה, וקבעה שעל פי לשונו המפורשת של הסכם הפשרה - הוא מתייחס לשלוש החברות, ובמקרה של העדר אומד דעת סובייקטיבי משותף - יש לפעול על פי קנה המידה האובייקטיבי.
(ג) השופטת ציינה בפסק דינה שהמשיבות לא היו מודעות לאומד הדעת השונה של המערערת, ואם יבוטל היום הסכם הפשרה, יורע מצבן.
(ד) לנוכח האמור, דחתה השופטת הנכבדה את התובענה.
4.
טענות הצדדים בערעור
(א) המערערת גורסת שהמשיבות ידעו שהסכם הפשרה לא חל על החברה השלישית, ושמה שורבב להסכם הפשרה, מבלי שהמערערת שמה לב לכך.
(ב) עוד טוענת המערערת שבית משפט קמא ביסס את קביעותיו על הגיון הדברים ועל חזקות משפטיות - ובטעות עשה כן.